אני מאמין חינוכי-מקצועי
"אני מאמין" חינוכי-מקצועי
בדגש על הוראת ההיסטוריה
אני מאמינה שתפקידה של המסגרת החינוכית הוא להוות מקום לצמיחה אישית של התלמיד בתקופה משמעותית מאוד בחייו, ולאפשר לו גילוי ומיצוי של כוחותיו ויכולותיו. תפקיד המחנך הוא לעזור למתחנך להוציא את כוחותיו אל הפועל מתוך שמחת חיים, בריאות וחוסן, ולפתח אישיות בריאה ורגישה, שמאמינה בכוחה ופועלת גם למען האומה.
במסגרת החינוכית צריך להיות -"חינוך המגדל בנים ובנות חסונים ביציבותם הנפשית, הנכונים לתרום לחברה ולאומה כולה מפרי יוזמתם, המרעיפים אהבה וכבוד על הסובבים אותם וגורמים לחברה כולה שתשמח בהם. מטרת מערכת החינוך היא להעמיד נוער הנוטל אחריות על עצמו וחי על פי האידאלים המרוממים את האומה"[1].
לימוד והבנת מאורעות ההיסטוריה יכול לעזור במימוש המטרות החינוכיות, בנוסף להיותו מקצוע חובה בתיכון.
אני מאמינה שלימודי ההיסטוריה צריכים להילמד מתוך נקודת מבט אמונית, ומתוך רצון להבין את מהלכי ההיסטוריה ע"פ ההנהגה האלוקית.
בהוראת ההיסטוריה נשלב בין ההיסטוריה הכללית לתולדות עם ישראל. יש השפעה ויחסי גומלין בין ההיסטוריה היהודית להיסטוריה הכללית. דרך לימוד ההיסטוריה הכללית נפתח בתלמידים הבנה היסטורית וחשיבה ביקורתית ונרחיב הזדהות ונאמנות כלל אנושית. דרך לימוד ההיסטוריה היהודית נפתח הזדהות לאומית, וידיעה של דעת העם דרך תולדותיו. נציג את הייחודי והשונה לצד המשיק והמשותף לנו ולתולדות כלל האנושות.
"יסוד חשוב בתפיסת החינוך הממלכתי-דתי הוא הציווי 'בכל דרכיך דעהו', גם הלימודים הכלליים עשויים לשמש מסילות להכרת פעולתו של הבורא בעולם היצירה והעשייה"[2].
מטרות הוראת ההיסטוריה:
· הכרת אירועים היסטוריים מרכזיים והבנת משמעותם כאירועים מכוננים בתולדות ישראל והעמים.
· היכרות עם דמויות מופת. הערכת פעילותם והשפעתן של דמויות מרכזיות על החברה ועל תהליכים היסטוריים.
· הבנת מרכזיותה של ארץ ישראל בתודעה היהודית, והבנת מרכזיותם של ערכי ההלכה והאמונה לאורך תולדות עם ישראל.
· הבנת חשיבותה של מדינת ישראל בחיי העם היהודי. טיפוח תודעת השותפות היהודי, ומתוכה פיתוח תחושת אחריות להמשך קיומו של העם היהודי.
· פיתוח אסטרטגיות חשיבה, כישורים ומיומנויות הדרושים ללימוד ההיסטוריה . לדוג: התמצאות בציר זמן, יישום, השוואה, מיון, איתור ואיסוף, השוואה בין מקורות מידע, קריאה ביקורתית, ניתוח הטקסט בהקשר שלו, הסקת מסקנות, עבודה בצוות והשתתפות פעילה בדיון, ועוד.
למערכת החינוכית יש תפקיד לפתח בלומד כישורים חברתיים ולטפח ערכים יהודיים וציוניים, כבוד הדדי, גילוי אכפתיות ומעורבות לסביבה, אהבת הארץ והמולדת. דרך לימוד מאורעות ההיסטוריה והיכרות עם דמויות משמעותיות ניתן לממש מטרות אלו. לימוד ההיסטוריה, של עם ישראל ושל מדינת ישראל ולימוד היסטוריה בכלל, מאפשר לתלמידים להכיר ולהבין את המורשת הדתית, התרבותית והלאומית שלהם, לחזק את זיקתם לעם ישראל, לארץ ישראל, ולמדינה ישראל ולחברה המתפתחת בה, ולהכיר את הרקע של הבעיות והאתגרים שעימם מתמודד דורנו.
עקרונות בהוראת ההיסטוריה:
-הצגת הנושאים מנקודת ראות שונות, כך שישקפו את ההיסטוריה על כל מורכבותה.
-רלוונטיות. בבחירת הנושאים והוראתם נשתדל למצוא את הנקודות שמעוררות עניין ומתחברות לחיי התלמידים.
הדגשת ההיבט הערכי.
-נפעיל אסטרטגיות הוראה מגוונות המעודדות את התלמידים ליטול חלק פעיל בתהליך הלמידה, בגישה המזמנת שיח בכיתה. גישה זו מאפשרת הבניית ידע וטיפוח כישורי חשיבה מסדר גבוה בצד לימוד חוויתי. למידה בדרך זו תאפשר לתלמידים להעמיק את הבנתם בנושאים הנלמדים.
בלימוד ההיסטוריה נקנה מיומנות של תפיסת זמן והבנת ציר זמן, נשתמש בהוראת מקורות ראשוניים ומקורות חזותיים, ומיומנויות שונות נוספות. על מנת להעצים את הלמידה נשתמש בכלי של שאילת שאלות באופן מיטבי וברמות שונות של חשיבה. אמפתיה היא כלי חיוני שבאפשרותו לקרב את הנלמד אל התלמידים, ועל כן נשתמש בה באופן הנכון בלימודי ההיסטוריה. בעזרת כלי זה נעורר עניין והנעה ללמידה. האמפתיה מטפחת גמישות מחשבתית, ראייה מורכבת וסובלנות. בנוסף היא מאפשרת "הבנה מבפנים" של הדמויות, ולכן לא נשתמש בה בכל מצב. זהו כלי שאפשר לתרגל אותו בכיתה ולהעשיר את מאגר ההתנסויות.
על המורה להתמודד עם האתגרים השונים בהוראת ההיסטוריה. דוגמה לדרכי התמודדות - קיצור ע"פ מוטיבים כשצריך, להימנע מהכללה ולתאר אירועים או תהליכים דרך זווית אישית, תיאור החוויות של אישי ההיסטוריה, לימוד של מושגים אך לא כעיקר. שהמוחשי יקדים את המופשט והתוכן את הסכימה.
אני מאמינה שכאשר משתמשים באסטרטגיות הוראה מגוונות וגישה של שיח זה מאפשר לתלמידים להיות מעורבים יותר וכך הלימוד נהיה משמעותי יותר. על מנת להתאים את הלימוד לסוגים שונים של תלמידים נשתמש בדרכי הוראה מגוונות (כמו למידה שיתופית, למידה באמצעות מטלות ביצוע ועוד), הוראה חזותית, מענה לאינטליגנציות שונות, ועוד. נלמד באופן שיאתגר את התלמיד לחשוב ולעבוד, וכך החומר הנלמד ישאיר רושם וייקלט טוב יותר.
אחת ממטרות המסגרת החינוכית היא לאפשר לתלמיד לממש את כוחותיו ויכולותיו. לתת לו הזדמנות ללמוד, לממש ולהביא לידי ביטוי את היכולות הטמונות בו, להוסיף ולהתקדם ולהצליח בבחינות הבגרות. על כן, על המורה לערוך מראש תכנון יעיל של תוכנית הלימודים השנתית. המורה ילמד במהלך השנה את התלמיד מיומנויות וחומר שעליהם ייבחן התלמיד בבחינת הבגרות. נשאף שהלימוד לאורך השנה יהיה באופן חוויתי, עשיר ומהנה ולא רק בשביל הבגרות.
בנוסף ללמידה בכיתה יש מקום וערך לפעילויות מיוחדות מחוץ לשגרה כגון: סיורים, ימי שיא, חידונים ועוד. לדוגמה- סיור. הסיור הלימודי שהוא למידה חוץ כיתתית, יכול להביא ללמידה חווייתית ומשמעותית. תרומתו של הסיור הלימודי רבה ומגוונת. סיור לימודי המתוכנן היטב עשוי להוביל להעמקת הלמידה ולשיפור ההישגים בתחום התוכן הנלמד. בסיור ייתכנו תוצרים מגוונים נוספים, כמו שיפור מיומנויות חברתיות, שינוי בעמדות ובאמונות, שיפור הדימוי העצמי והשפעות בממד הרגשי ובממד הקוגניטיבי. הסיור יכול להביא לחיבור עמוק יותר לחומר הנלמד, להוספת ידע ולחידוש בתוך השגרה.
מקורות:
- * אדר צ', המקצועות ההומניסטים בתיכון, בתוך: הוראת היסטוריה, האוניברסיטה הפתוחה, יחידות 3-2, ת"א 1980.
* במברג י', מחוץ לכיתה- לשם מה סיור לימודי? , מוט"ב כעת, גיליון 1, תשס"ח 2008.
- * יעקובי ד'. מקומה של ההיסטוריה היהודית בתולדות העולם על-פי גישתו של יעקב טלמון, על"ה - עלון למורי ההיסטוריה חוברת 6, ירושלים, תשנ"ז, עמ' 58 – 65.
*כץ י', דרכו של ספר לימוד בתולדות ישראל והעמים, בתוך: תולדות ישראל א', ירושלים, תשל"ז, עמ' 58 - 70.
*ליבוביץ נ', העמלנות בהוראת ההיסטוריה, הד החינוך, אדר, תרצ"ט, גיליונות ג', ה'.
- * צוקרמן הרב א.י, חנך לנער על פי דרכו – מגמות החינוך לילדי ישראל, חוסן ישועות, ירושלים תשע"ח.
[1] צוקרמן הרב א.י, חנך לנער על פי דרכו – מגמות החינוך לילדי ישראל, חוסן ישועות, ירושלים תשע"ח, עמ' 1.
[2] קווים מנחים למדיניות החינוך הממלכתי –דתי (תשנ"ג), משרד החינוך, התרבות והספורט, החינוך הדתי, ירושלים, עמ' 14.
נשמע מעניין. אבל איך מצליחים ליישם את זה כשצריכים גם לעמוד בהספקים של חומר?? וכשיש בעיות משמעת??
השבמחק